אמנות ^ רחוב ^ קהילה

שלום, אני טליה תומר, ירושלמית, בוגרת בצלאל, אמא לשלושה ילדים, וכששואלים אותי מה אני עושה אני מספרת שאני אמנית רחוב, כן כן, בזה אני עובדת ונהנית מכל רגע!
אני יוצרת אמנות רחוב קהילתית, חיה את המרחב הציבורי ומחפשת בו הזדמנויות לייצר מקומות טובים ומעניינים יותר לנו, הציבור שחי בו.

מוזמנים להציץ במגוון הפרוייקטים שכבר יצרתי ולדמיין איתי את הפרוייקט הבא, ב100 המטר שלכם!

מאחורי הפרוייקטים, ה’אני מאמין שלי’ 

המרחב הביתי והציבורי הם מרחב המחייה שלנו והפער ביניהם עצום. הפער הוא בין איך שאנחנו תופסים את הבית שלנו ואיך אנחנו תופסים את החוץ, בין הבית שזוכה לעיצוב ומחשבה מוקפדת ובין הרחוב הממוצע שסובל מדלות אסתטית. התפיסה שלנו כחברה היא שהמרחב הציבורי הוא באחריות הרשויות והממסד, לעומת מה ש"שלנו" בבעלותנו הפרטית.

כפי שאני רואה את זה, המרחב הציבורי, כשמו, שייך לציבור ולציבור יש מקום לקחת בו חלק, להפעיל אותו ולהפוך אותו לבית.

אני מאמינה שהמרחב הציבורי שלנו יכול להיות הסלון השכונתי שלנו, להיות מקום נוח ונעים לשהות בו. בעזרת פעולה אומנותית, ככלי המחבר את הקהילה לרחוב, אנחנו יכולים להצליח להוציא את הבית החוצה, את מה שאנחנו אוהבים בתוך המרחב הפרטי והחמים שלנו לתוך השכונה.

איך זה עובד?

הבסיס בעבודות שלי הוא ליצור משימה פשוטה שכל אחד יכול לעשות שלא דורשת כישורים או ידע מוקדם, ויוצרת תוצאה אסטתית ומרשימה. אני אוהבת להתחיל בהזמנה אישית, לתלות שלט בכתב יד שמזמין את השכנים לבוא לקחת חלק, מנסיוני, אנשים פשוט רוצים לבוא ולעשות.

הם מגיעים בכל גיל ובכל מצב ומצטרפים מיד, ללא צורך בהמתנה להסבר. בזמן היצירה נוצר הקסם,  שיתופי פעולה בין דוריים, עבודה לצד אנשים שלא הכירו קודם, שיחה טובה והרבה תחושת יחד של עשיה למען עצמנו.

פלייסמייקינג הוא כל כולו סביב בניית קהילה והחיבור שלה למרחב הציבורי, כשאנשים ממש יוצרים בשתי ידיים, החיבור הזה מתקיים.

אבל- יצירה של אנשים שאינם אנשי מקצוע בתחום היא מוגבלת מאוד, כך שאין דבר שאינו ארעי. סופה של העבודה להתבלות, והשאלה היא מה משאירה העבודה אחריה.

אני מציעה מודל פלייסמייקינג עם נראות גבוהה שניתן להסיר בתום תקופה מוגדרת מראש, בלי להשאיר סימן על הרחוב אבל עם הרבה חותם על האנשים והזיכרון המשותף שלהם.

מודל זה לא מצריך ידע מוקדם ומסוגל להפעיל הרבה אנשים בו זמנית. אין צורך בהתחייבות או תכנון מקדים והוא מאפשר הצטרפות של עוברי אורח תוך יצירת תחושת שייכות וחיבור ישיר לפרויקט ולמרחב הציבורי.  

הפירוק הוא חלק בלתי נפרד בתוך התהליך. בסוף הפרויקט התושבים מחזירים את הרחוב למצבו הראשוני  כך שלא נותר דבר בשטח. יחד עם זאת, החיבור והאחריות של הקהילה למרחב נשארים ומהווים קרקע למיזמים חברתיים וסביבתיים נוספים

מה אני מציעה?

הרצאות, הנעת תהליכים קהילתיים למעורבות במרחב הציבורי משלב התכנון ועד לביצוע, פרויקטים קהילתיים חד פעמיים, סדנאות, סיורי התבוננות ועוד. הכל תוך התאמה לקבוצה ולמקום.